<h1>המנהיג הלכ' סעודה</h1>
<h2>דף טז:</h2>
[בהלכות הרב באלו מציאות, עד היכן לא ישנה אדם מאכסניא שלו, רב(א) אמ' עד הכאה, ושמואל אמ' עד שיפשילו כליו לאחריו, וכל כך למה, דאמ' מר אכסנאי פוגם ונפגם. בהלכות דרך ארץ, כל מה שיאמר לך בעל הבית עשה חוץ מצא, שלא יצא משם בכעס כדאמרי' שלא יהא פוגם את בעל הבית ואף הוא פוגם את עצמו. וי"א חוץ מצא ע"ז, אם יאמר לך לך עבוד ע"ז, לשון תזרם כמו דוה צא תאמר לו ושבוש הוא דאף בגלוי עריות ושפיכות דמים לא ישמע לו דהא אמרי' בפסחים [כ"ה ע"א] יהרג ואל יעבר. וי"א חוץ מצא יציאתו ממש מן הבית, אבל אם בעלת הבית מוציאתו ילך לו וזה בא לדקדק, והמשל נבח בך כלבא עול, נבח בך כלבתא פוק, ודברי הבאי. ועקר הפי' הוא הלשון הראשון ואין ספק בדבר].
